פסק-דין בתיק בר"ע 001061/05

א.        בקשת רשות ערעור על החלטות ראש ההוצל"פ מיום 10.10.04; 6.12.04; 2.1.05; 4.1.05 (כב' הרשמת ל' רייך) אשר דחתה את בקשות המבקשת לעיכוב ביצוע פינוי מדירה ברחוב חדד 7 בנתניה (גוש 8273 חלקה 195 תת חלקה 4 - להלן: " הנכס").

            ראש ההוצל"פ קבעה כי על המבקשת לפנות לערכאה המוסמכת בגין טענותיה השונות,  וכי הליכי הפינוי לא יעוכבו, אלא בכפוף לצו שיינתן על ידי הערכאה המוסמכת.

            ניתנה רשות ערעור ובקשת רשות הערעור נדונה כבערעור.

ב.         העובדות העיקריות הצריכות לענייננו הן כדלהלן:

            המערערת הסתבכה כלכלית במקביל ובסמוך לפטירת בעלה. לטענת המשיבה, פנתה למלווים בשוק האפור אשר עשקו אותה ונטלו ממנה, לטענתה, ממון רב בתחבולות שונות.

            לטענת המערערת בעצתם של אותם מלווים בשוק האפור פנתה בבקשה למתן צו ירושה, לעזבון בעלה המנוח, תוך השמטת קיומה של בתה הקטינה של המערערת. לטענת המערערת, הוטעתה על ידי "המלווים", ורק מטעם זה לא כללה את בתה הקטינה בבקשה לצו הירושה.

            לטענת המערערת, לאחר קבלת צו הירושה סייעו המלווים למערערת ליטול מבנק דיסקונט למשכנתאות הלוואת משכנתא על סך 620,000 ש"ח. לטענת המערערת, ההתנהלות מול הבנק נעשתה על ידי אותם "גורמים", אשר ניצלו את מצבה וסחטו ממנה כספים.

            בגין המשכנתא בסך 620,000 ש"ח נרשמה משכנתא על הנכס, בו מתגוררים המערערת וילדיה.

            משלא עמדה המערערת בתנאי החזר המשכנתא פנתה המערערת שוב ל"מלווים", שונים, אשר הכירו לה את המשיב 2, מר יונתן יקובוביץ (להלן: " המשיב 2" או " הקונה") והציעו כי הוא ירכוש ממנה את הנכס.

לטענת המערערת, רכישת הנכס על ידי משיב 2, לא נעשתה אלא למראית עין, בעוד המערערת משלמת למשיב 2 מידי חודש את החזר המשכנתא.

המשיב 2 פנה למשיב 1, בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (להלן: " המשיב 1" או " הבנק") ונטל הלוואה על שמו בסכום של 820,000 ש"ח, בהציגו חוזה מכר שנחתם על ידי המערערת.

הבנק פדה את המשכנתא שנטלה המערערת ואת היתרה חילק לשתי המחאות בלתי סחירות, שניתנו שתיהן לפקודת המערערת. לטענת המערערת, הסכומים הנוספים שקיבלה מהבנק סך של 197,000 ש"ח, בקירוב, נמסרו למשיב 2 ולנושיה בשוק האפור. 

לטענת המערערת, הבנק החתים את המשיב 2 על הודעת משכון על זכויותיו החוזיות בגין הנכס, אך לא ביטל את המשכנתא הראשונה שנרשמה על הנכס בגין הלוואת המערערת, עד להעברת הזכויות על שמו של המשיב 2 ורישום המשכנתא על זכויות המשיב,  במקביל, הן המשיב 2 והן הבנק רשמו הערת האזהרה לטובתם.

משלא עמדה המערערת בתשלומים למשיב 2 ומשהמשיב 2 לא עמד בהחזר ההלוואה לבנק, פתח הבנק תיק הוצל"פ כנגד המשיב 2. לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ הוגשה על ידי שני הצדדים, הבנק והמשיב 2, בקשה בהסכמה, לפינוי הנכס תוך שלטענת המערערת מסתירים הבנק והמשיב 2 מראש ההוצל"פ את העובדה שבנכס מתגוררים המערערת וילדיה.

ג.         לטענת המערערת, חתימותיה על ההתחייבות לרישום המשכנתא ועל הערת האזהרה, זוייפו. עסקת המכר שנעשתה עם המשיבים, בגינה נמכר הנכס למשיב 2 לא הושלמה, לטענת המערערת, מעולם, לא בפועל ולא ברישום במשרדי רישום המקרקעין, ועד היום רשומה המערערת כבעלת הנכס.

            לטענת המערערת, על פי הפסיקה אין המשיב 1, הבנק, רשאי לרדת לנכסי המערערת במישרין, בגין נקיטת הליכי הוצאה לפועל למימוש משכון על זכויותיו החוזיות של המשיב 2.

            עוד לטענת המערערת, אין לקבל את גרסתו של המשיב 2, באשר לרכישת הדירה מהמערערת. גרסתו של המשיב 2, איננה אמינה רצופת סתירות ויש, לדעת המערערת, לדחותה מכל וכל.

            באשר למשיב 1, טוענת המערערת, כי המשיב 1 פתח בהליכי הוצל"פ בשיהוי ניכר, מעל לשנתיים לאחר שהמשיב 2 לא שילם דבר על חשבון חוב המשכנתא. לטענת המערערת משלא צורפה כצד להליך שנוהל בתיק ההוצל"פ כנגד המשיב 2, נתקפחו זכויותיה, ומשלא צורפה כמשיבה בתיק ההוצל"פ, נמנעה ממנה האפשרות לטעון לזכותה לדיור חלוף מכוח סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל.

            בסיכום, לטענת המערערת, לא קיבלה את מלוא התמורה בגין הנכס. טענה זו לא נסתרה, לטענת המערערת,  ומשכך לאור הלכה פסוקה אין לרדת במישרין לדירה הרשומה בבעלותה, במסגרת רישום משכון על זכויות חוזיות במסגרת הליכי הוצל"פ.